הענקת טבעות בחתונות חילוניות: יצירת חתונה מחוץ לרבנות עם משמעות

האם אי פעם עצרתם לחשוב מה באמת קורה ברגע של יצירת רגע קידושין אישי בחתונה? בפרק זה של הפודקאסט “בלי חופה וקידושין”, נמרוד בג’רנו צולל אל אחד הרגעים הטעונים והמשמעותיים ביותר בטקס: רגע הקידושין. נבין יחד איך להפוך פעולה שנראית לעיתים אוטומטית לרגע של בחירה חופשית, עומק רגשי וחיבור אמיתי בין בני הזוג.

איך ניתן לערוך טקס הענקת טבעות וקידושין בחתונה חילונית?

כדי לעשות יצירת רגע קידושין אישי בחתונה, חשוב לעבור מתפיסה של “קניין” (רכישה) לתפיסה של “קדושה” ובחירה. ניתן לעשות זאת באמצעות שינוי נוסח הקידושין המסורתי למילים אישיות המבטאות שוויון ואהבה. שילוב נדרים לחתונה. אישיים, או שימוש בטבעות בעלות ערך סנטימנטלי משפחתי. המפתח הוא להבין את הסמליות שמאחורי החפץ ולהעניק לו פרשנות המייצגת את הזוגיות הספציפית שלכם.

מה מחכה לכם בפרק? מעבר למסורת אל המשמעות האישית

בפרק זה, נמרוד בז’רנו, עורך טקסי חופה אלטרנטיביים מנוסה, חוקר את המתח שבין המנהג המוכר לבין הרצון ליצור משהו אותנטי. נדון בשאלות שכל זוג בדרך לחתונה חילונית או חתונה מחוץ לרבנות שואל את עצמו: האם אנחנו חייבים להגיד “הרי את מקודשת”? ומה המשמעות של הטבעת כסמל תרבותי מעבר להיותה תכשיט?

בין הנושאים המרכזיים בפרק:

הטבעת כסיפור משפחתי: סיפורים מרגשים על זוגות שאיחדו טבעות של סבים וסבתות לכדי סמל חדש של שייכות.

אלטרנטיבות לנוסח המסורתי: איך משנים את ה”דת משה וישראל” למילים שבאמת מדברות אתכם, כמו “בבחירה חופשית” או “כמסורת ישראל”.

כוחה של השתיקה: מדוע לפעמים מבט עמוק בעיניים ושתיקה משותפת עוצמתיים יותר מכל מילה שנאמרת במיקרופון.

טיפים לכתיבת נדרים: איך משלבים ברכה אישית עם הענקת הטבעת בלי לאבד את הקהל.

תיווך הטקס לאורחים: כיצד להוביל את המשפחה והחברים בתוך הסיפור האלטרנטיבי שלכם כדי שירגישו חלק בלתי נפרד מ

הפרק מזמין אתכם לקחת אחריות על הטקס שלכם ולהבין שהבחירה היא תמיד בידיים שלכם – מהרגע שבו אתם בוחרים את הצורף ועד למילה האחרונה שנאמרת תחת החופה.

תמלול הפרק

פתיחה: כניסה לרגע יצירת הקידושין

ברוכים הבאים לעוד פרק של “בלי חופה וקידושין – החופה שלכם והדרך שלכם”, ואם עוד לא הכרנו אני נמרוד בג’רנו, עורך טקסי חופה אלטרנטיביים ומלווה זוגות. אז בפרק הקודם התחלנו את הסדרה שלנו שעוסקת בחלקים השונים של הטקס: דיברנו על היין, דיברנו על האירוסין, והפעם אנחנו נכנסים לאחד הרגעים היפים, המשמעותיים וגם לפעמים אחד הכי טעונים בטקס חופה. רגע שהוא לפעמים כמעט אוטומטי, מאוד מרגש, לפעמים טיפה מוזר, אבל הוא תמיד משמעותי – וזה רגע הקידושין, או יותר נכון רגע של הענקת הטבעות.

השאלות שמאחורי

הרבה זוגות לא עוצרים לחשוב רגע בתוך ההכנה של הטקס: מה זה בעצם אומר להיות מקודש או מקודשת בטבעת זו? למה אנחנו שמים טבעת? מה המשמעות של הפעולה? יש חשיבות אפילו לאצבע שעליה שמים את הטבעת. ולמה יש הרבה זוגות שלא עושים טקס מסורתי שעדיין ממשיכים להגיד את המשפט הזה, גם אם הוא לא מדבר אליהם או מדבר אותם עד הסוף? אז אנחנו הולכים לעצור, אנחנו נסתכל הרגע הזה בעיניים, אנחנו נבין מה עומד מאחוריו, למה זה מעורר כל כך הרבה שאלות ואיך אפשר ליצור ממנו רגע שהוא באמת באמת שלכם.

חפץ וכסמל תרבותי

אז בואו נתחיל, בואו נחשוב קודם כל על הטבעת עצמה. אם אנחנו רגע מורידים את הטבעת מהאצבע ואנחנו מסתכלים עליה – זה בסך הכל חפץ עגול, קטן, לפעמים נוצץ יותר, מבריק יותר, מבריק פחות. אבל יש עליו הרבה מטען תרבותי, רגשי, היסטורי וגם יחסי. עכשיו זה מדהים כמה היא נתפסת כברירת מחדל; אנחנו משקיעים המון בלבחור אותה נכון, מצורף או צורפת, ואנחנו רוצים להביא ממקום מסוים ושיתאים בדיוק, או שתהיה חריטה או שתהיה צורה. וזה מאוד מאוד חשוב לנו שזה יהיה על האצבע, אבל הרבה פעמים אנחנו לא עוצרים באמת לשאול מה אנחנו מסמנים ברגע הזה,.

להפיכה לאחד

אני רוצה לקחת אתכם רגע מחוץ לחופה אל הקהל. דמיינו לעצמכם שאתם נמצאים ככה במקום טוב באמצע בקהל ואתם רואים את הרגע שבו מעניקים טבעות, או טקס מסורתי שבו רק הגבר מעניק טבעת לאישה (ולפעמים יתנו לאישה להעניק טבעת אבל יקראו לזה מתנה, סוג של ניואנסים של טקס הלכתי מסורתי). ואז מה אנחנו רואים ברגע הזה? אנחנו בעצם רואים רגע שבו שניים הופכים לאחד. הרי בסוף הטבעת היא סמל, היא מסמלת שאנחנו כבר לא מצהירים רק שאנחנו יחד באופן פומבי, אלא אנחנו גם יודעים למי אנחנו שייכים זה לזו. זה סמל שמסמל גם עם מי אני חי, עם מי אני נמצא.

הגישה המסורתית ליצירת רגע קידושים אישי בחתונה

בטקס היהודי המסורתי, הרגע הזה – רגע הקידושין שהגבר מעניק לאשתו טבעת – זה רגע של קניין. זה פעולה קניינית לכל דבר. בטקס המסורתי יבוא הרב או מנחה הטקס ויגיד לכלה “אנה הושיטי אצבעך” ויגיד לחתן “תגיד אתה…”. לרוב הוא גם ישאל את אחד העדים יגידו “כן”, חתן יגיד “כן”, ואז הוא יגיד: “חזור אחריי: הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל”. נמחא כפיים, נגיד שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה ונמשיך את הטקס. אבל בעצם נעשתה פה איזושהי פעולה קניינית,.

 מסורת לבחירה אישית ביצירת רגע קידושין אישי בחתונה

זה משפט שנלקח מהטקסטים של העבר ובעצם זה מהווה את רגע ההתקשרות, מחייב חד צדדי של הקשר. הוא נותן לה את הטבעת, היא קיבלה אותו והוא מקדש אותה לעצמו. עכשיו יכול להיות שזה מילים שיהיו קצת קשות לשמוע עכשיו, אני מבין את זה, אבל זה הסיפור מאחורי הטבעת וגם חשוב לומר את זה. כי גם אם לא מאמינים בזה, המשפט הזה נשאר. יש שני משפטים אלמותיים בטקס האייקוני שאי אפשר לקחת אותם: “הרי את מקודשת לי בטבעת זו” ו”אם אשכחך ירושלים”. לרוב באמת גם הרבה זוגות חילוניים בוחרים להכניס אותם לטקס וזה בסדר, כי הבחירה היא בידכם.

עשייה מתוך הרגל 

לי חשוב שיהיה לכם את המידע לעסוק בו. ולפעמים אנחנו עושים כי ככה עושים, כי זו המסורת, או אנחנו לא רוצים להעליב או לפגוע באנשים, או לפעמים זה מה שמצפים. ופה נלקח אלמנט הבחירה מתוך הרגע הזה. עכשיו אני יודע, זה דרוש אומץ לעשות משהו אחר. אני יודע זה קשה, זה חלק מהדברים שאני עושה בתהליך – זה לתת ביטחון בתוך הבחירה. ודרך אגב זה גם לא חייב להיות כל כך קשה; יש זוגות שאומרים “כן זה חשוב לנו, זה חלק מהמסורת שלנו”, אז זה חלק מהמיקס הזה של להתחתן בחתונה אלטרנטיבית אבל לשמור על המסורת בדרך שמתאימה לנו.

חיפוש המשמעות האישית בטקס

אבל מה אם עוצרים רגע באמת ומנסים להבין מה הסיפור של הטבעות? למה פה מתחיל תהליך אחר לגמרי, תהליך שבו שואלים מה אנחנו רוצים שיקרה שם? מה נרגיש? מה נאמר? למה בעצם אנחנו שמים את הטבעת הזאת? אולי בכלל לא טבעת? אולי אנחנו רוצים להעניק בלי משפט? סתם כדוגמה, היה לי פעם זוג שמאוד התבייש לדבר בטקס. וחשבתי איך אני פותר את זה, כי אני רוצה לתת להם קול ומקום ביטוי בטקס, ואז נפל לי האסימון,.

פתרונות יצירתיים 

אמרתי להם: “תקשיבו, מילה אחת אתם יכולים להגיד בטקס?”. אמרו לי בטח. אז אמרתי יאללה, יש לי רעיון, אני אגיד לכם כמו שאומרים בטקסים בחו”ל: “האם את מבטיחה לקחת את כך וכך…?”, ואז התשובה היא במילה אחת או בשתי מילים וזה רגע הטבעת. בעצם זה סיפור מעניין כי הוא טומן בחובו הרבה עומק. אז תראו, פה קורה משהו מאוד מעניין: ברגע שאנחנו עוצרים לחשוב ולהבין מה אנחנו רוצים, דווקא כשמשחררים את הצורך לעשות “נכון” או “כי ככה עושים”, פתאום מתחילים לעלות הרבה רעיונות והרבה רגעים יותר מרגשים ויותר אישיים.</span></p>

סיפורים ל

יצירת רגע קידושין אישי בחתונה

אני רוצה לספר לכם כמה סיפורים על טבעות שאולי יוכלו לתת קצת השראה. הייתה לי פעם חתונה שבעצם הטבעות שלהם נוצרו מטבעת אחת. במקור שתי הטבעות היו טבעת אחת, שהם היו הטבעת של הסבים והסבתות שנפטרו לפני הרבה שנים. המשפחה שמרה את הטבעת – זו טבעת ששרדה מלחמות, קשיים, נדודים – ובתוך זה היא פיצלה אותם לשתיים וכל אח לקח טבעת. הגיע הרגע של הנכדים להתחתן, וכדי שכל אחד מהנכדים יוכל לקחת חתיכה מהסיפור, הם לקחו את הטבעת ופרקו אותה למספר חתיכות של האחים,.

יצירה

הם שילבו את זה עם אותו סיפור מהצד השני. אז בוא נעשה סדר: הייתה טבעת בכל צד של סבא ושל סבתא, הטבעת הזאת חולקה לשתיים ובעצם נוצרו ארבע טבעות. הגיע הרגע של הילדים להתחתן והטבעות האלה בעצם חולקו לחתיכות לפי מספר הנכדים. ואז מה שקרה, באו החתן והכלה, לכל אחד הייתה חתיכת טבעת מהטבעת המקורית והם איחדו אותה לטבעת אחת בשביל שניהם. לכל אחד הייתה טבעת שכללה את הטבעות מהמשפחה שלו. וזה היה מאוד יפה, כי כשהם ענדו את הטבעות זה לא היה רק “אני ואת” – הטבעות סימלו הרבה מאוד שורש, הרבה מאוד שייכות,.

המעבר 

סיפרנו את הסיפור של הטבעות והסברנו אותו בכמה משפטים לפני שהעניקו את הטבעות, כי אי אפשר היה להתחמק מהסיפור הזה. פתאום יש הרבה יותר עומק ופתאום הכוח נלקח מהמשפט של הטבעת. דרך אגב, גם החתן וגם הכלה העניקו טבעת עם משפט, אבל זה לא היה העיקר. העיקר היה הסמל הפיזי שכרגע נמצא על האצבע, שיש לו משמעות שורשית משפחתית מאוד עמוקה. ופתאום הקידושין לא היו איזושהי פעולה קניינית, זה היה רגע של ממש הייתי רוצה לומר אפילו קדושה באותו רגע, כי הם בחרו לקחת את זה ועשו מזה משהו שמאוד ייחודי להם.

יש מאין

אספר לכם עוד סיפור על טבעות, והפעם סיפור על טבעות שנוצרו בעבודת יד של אחות. זוג אחר שהיה לי, מקסימים, הטבעות היו מאוד ייחודיות גם בצורה שלהן אבל גם באיך שהם נוצרו. הרי לרוב אנחנו רואים טבעת וקונים, אבל הפעם האחות של אחד מהם היא צורפת והיא צרפה להם את הטבעות “יש מאין”. היא עבדה עם כל אחד מהם על סקיצה, על הטעמים, על המתכות שמהם מורכבת הטבעת. עכשיו אם מסתכלים על זה ברובד יותר עמוק, היא לא רק יצרה טבעות – היא בעצם בנתה איתם איזשהו תהליך של בחירה ותהליך של העמקה,.

 תזכורת לבחירה

היא לא הייתה קיימת ויצרנו אותה יש מאין. והם סיפרו לי שבתוך התהליך היא שאלה אותם: “מה חשוב לכם לשאת על היד כל החיים? מה אתם רוצים שיזכיר לכם את הבחירה הזו?”. עכשיו תראו איזה שאלות יפות… כי מסתכלים על זה לא רק כתכשיט אלא כמשהו שיש לו ערך ועומק, שאני נושא אותו איתי לאורך כל החיים. כשאני אשב באוטובוס ואני אסתכל, אני אראה את הטבעת, את האהבה שלי, את הקשר, את הקרבה. ויחד עם זה הרגע הזה של הקידושין יש בו הרבה מאוד אלמנט של בחירה,.

הפתעה

בואו נספר עוד סיפור על טבעות, והפעם סיפור על הטבעת שהגיעה מהעבר בהפתעה. בטקס שהיה מקסים, הכלה והחתן היו מאוד רגישים ומחוברים. ההורים שלהם בירכו בטקס, ואמא של הכלה בירכה. כשהיא סיימה לברך. ממש באמצע הטקס וזה כבר היה אחרי שהם העניקו טבעות. היא פתאום שלפה קופסה קטנה. ניגשה והושיטה לכלה טבעת. וזה היה מדהים. כי אף אחד לא ידע על הקיום של הטבעת הזאת.

כוחו של הזיכרון 

עכשיו כולנו היינו בהלם, כי א’ אני לא ידעתי שזה הולך לקרות. וב’ זה היה כל כך מרגש ועוצמתי. זה היה רגע של חיבור בין דורות, בין לבבות, אמא ובת וסבתא. והסיפורים האלו מזכירים לי כל הזמן שקידושין זה לא קניין. לפעמים זה קדושה, לפעמים זה זיכרון, לפעמים זה משמעות. ומדובר פה על חפץ שבטקס המסורתי. אמרנו שיש לו אלמנט קנייני, אבל יכולות להיות לו. אלף ואחת פרשנויות: סמל האהבה שלא נגמרת. חפץ שמגן, או סמל שמזכיר רגע מסוים,.

 אלטרנטיבות ליצירת רגע קידושין אישי בחתונה

ועד עכשיו דיברנו על הפריט עצמו, ולא דיברנו על המשפט. היופי שיש כל כך הרבה דרכים לקדש את הרגע הזה. ותמיד האפשרות הראשונה היא לשנות את המשפט. זו האפשרות האלטרנטיבית. לרוב יהיו כלות שלא ירצו לומר את. “הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל”, ירצו לומר “כמסורת ישראל”. שזה וריאציה על התווך. אבל יש זוגות שבוחרים לשנות את המשפט. ורוצים להגיד משהו אחר. זה יכול להיות משפט כמו. “בבחירה חופשית ואהבה אני בוחר בך להיות האדם שאיתו אני הולך לבנות חיים משותפים”. או “אני עונד לך את הטבעת הזו כסימן מחויבות לאהבה”.

אופציית השתיקה והמבט בעיניים

ויש כאלו שגם בוחרים לא לומר שום דבר וזה ממש בסדר. כי לפעמים הרגע הזה יכול להיות מלחיץ או מאוד מרגש ולפעמים מעדיפים פשוט להיות שם. אני לא לוחץ על אף זוג לעשות משהו שהוא לא רוצה. לכן יש כאלו שבוחרים לא לדבר אלא רק לשים את הטבעת. להסתכל בעיניים, לנשום יחד – וזה רגע עוצמתי. באמת לא פחות. משהו בשתיקה יש לו הרבה מאוד כוח. כי הם מבינים זה את זו רק בעיניים וזה הרגע שלהם,.

שילוב נדרים וברכות אישיות

ועוד אפשרות זה אפשרות לשלב ברכה אישית. לרוב יש לא מעט זוגות שרוצים להקריא נדרים. אם אתם רוצים גם להקריא ברכה וגם להעניק טבעת. אז הנה טיפ: אני תמיד אומר לכתוב עד חצי עמוד A4 בגופן 12. ובעיקר אם רוצים להגיד משפט הענקת טבעת. להוסיף אותו בסוף. כלומר, שרגע הקידושין יהפוך להיות גם רגע. של אמירה אחד לשנייה את הברכות. את מה שאנחנו מאחלים זה לזו. 

תיווך הרגע 

אני רוצה גם להגיד רגע מה קורה שנייה לפני הטבעות. בגלל שאנחנו בטקס אלטרנטיבי צריך הרבה פעמים להוליך את האורחים בתוך הסיפור שלנו. אני ממליץ, אם אתם עושים טקס אלטרנטיבי. לקחת את הרגע הזה ופשוט לספר אותו בכמה משפטים. שהקהל יבין לאיפה אנחנו הולכים. לא צריך להגיד “עכשיו נעניק טבעות” אלא “ברגע הקידושין והענקת הטבעות מסמלת…”. זה מחבר אותם וגם עוזר לפקס אתכם בתוך הטקס. ענקת הטבעות זו הזדמנות לשאול פשוט להסתכל מחדש: מה אנחנו מקדשים? מה מקודש לנו?,.

הבחירה 

בסופו של דבר המילה קידושין מגיעה מהשורש של קדושה. ובאמת השאלה הגדולה היא מה אנחנו מקדשים ברגע הזה? זה רגע מאוד ייחודי, רגע שלא יכול לחזור על עצמו. אז מה אנחנו בוחרים לקדש? 

לסיכום יצירת רגע קידושין אישי בחתונה

רוצים להמשיך את המסע בדרך לחופה האישית שלכם?
עקבו אחרינו באינסטגרם, צפו בסרטונים ביוטיוב ובקרו באתר CEREMONYOU.CO.IL לכלים נוספים והשראה.

שולחים לכם חיבוק וירטואלי ואיחולים לטקס שמרגיש בדיוק כמוכם.

הפרק תומלל בידי כלי בינה מלאכותית, ייתכנו טעויות