טקס חופה אלטרנטיבי, נדרים לחתונה וחוויית ההכנה לטקס אישי – עם ד”ר עוז גוטרמן
בפרק מיוחד בפודקאסט אני מארח את פרופ’ עוז גוטרמן לשיחה עמוקה על טקס חופה אלטרנטיבי, כתיבת נדרים לחתונה, וזוגיות כבסיס לטקס משמעותי ומרגש. אם אתם מתלבטים בין חופה דתית לטקס חופה אישי, או רוצים ליצור חופה שמספרת את הסיפור שלכם – הפרק הזה בשבילכם.
על מה דיברנו הזה?
בפרק אנחנו צוללים לשאלת ה־”למה” של עולם החתונות:
-
למה רוב הטקסים נראים אותו דבר ואיך שוברים את התבנית.
-
איך יוצרים טקס חופה אישי שמבטא את הערכים והאהבה שלכם.
-
כלים לכתיבת נדרים מרגשים שמחברים בין עבר, הווה ועתיד.
-
איך הופכים כתובה לחתונה אזרחית למסמך משמעותי שמחזיק את הזוגיות לאורך שנים.
-
הדרכים לשלב בין מסורת לחופש זוגי, מבלי לאבד את הייחודיות שלכם.
מה אפשר ללמוד?
תגלו איך נדרים אישיים, כתובה אלטרנטיבית ותכנון משותף יכולים להפוך את החוויה לאינטימית, מרגשת ובלתי נשכחת. השיחה מעניקה כלים לזוגות שמבקשים לבנות חתונה חילונית שמתאימה בדיוק להם ולא למסגרת קיימת.
נושאים מרכזיים לטקס חופה אלטרנטיבי
-
שבירת התבנית: למה רוב החופות נראות אותו דבר ואיך יוצרים חופה אחרת.
-
נדרים אישיים: כלים, טיפים ותרגילים לכתיבת נדרים שמספרים את הסיפור שלכם.
-
כתובה אלטרנטיבית: איך להפוך אותה למסמך זוגי מעשי לחיים המשותפים.
-
ערכים זוגיים: איך חיבור לערכים משותפים יוצר טקס שמחזיק את הזוגיות לאורך זמן.
-
מסורת וחופש: דרכים לשלב בין אלמנטים מסורתיים לטקס אישי.
תמלול הפרק
הצלחת לזקק בדיוק את מה שאני עושה, או נכון יותר את מה שאני מדבר עליו. מצד אחד, יש בחתונות תחושה של חוסר בחירה; רבים לא עושים כי רוצים, אלא כי “ככה כולם עושים”. לכן כמעט כל החתונות נראות דומות. תסתכלו לרג. זה פשוט סרט נע. ובכל זאת, כמעט כל זוג בטוח שאצלו זה יהיה שונה: “אצלנו זה היה אחרת, לא כמו כולם”. אלא שבפועל, גם כשמוסיפים גימיק—למשל הפרחת פרפרים בחופ. התבנית לרוב נשארת זהה. בסופו של דבר, הבחירה האמיתית מתחילה כשעוצרים, שואלים למה, ואז בונים טקס שמדבר אתכם.
חוסר. מיומנות.
אשית, “למה” – זו השאלה שאני רוצה לדבר עליה היום, משום ששאלת ה“למה” היא זו שמעסיקה אותי. נכון, עכשיו אמרת את הסיבה, ובכל זאת כמעט אף אחד לא שואל “למה”. לכן אני מבקש לברר: לשאול “למה” דורש אומץ. יתרה מזו, לעיתים האומץ חסר בגלל חוסר ידע – כך אני רואה. כלומר, מהו בכלל התפקיד התרבותי או הפסיכולוגי של טקס. בעיניי, זהו בסיס טוב להתחיל ממנו. עם זאת, למרות שרק התחלנו, חשוב להוסיף הסתייגות: אולי זה לא חוסר ידע אלא חוסר מיומנות. ובכן, נתקדם ונענה יחד על ה“למה”.
לבנות משהו
יגידו לך: “מה זאת אומרת, בונים את החיים ביחד”. ואז, אם תיסע איתי למקומות שונים בארץ שבהם מתחתנים בגיל 25-26, תשמע שזה טבעי כי “כך עושים כולם”. לעומת זאת, בתל אביב יאמרו שבגיל 30 כבר בשלים יותר כי עברו דברים. כלומר, הנורמות משתנות לפי המקום והקשר החברתי. יקירי, זה לא מקרה שאצלך מתחתנים סביב 20, ובמקום אחר סביב 25 או 30. כמובן שיש חריגים, אך הרוב הגדול פשוט עושה מה שכולם עושים. בנוסף, אותן ציפיות מתורגמות לבחירות אחרות – קונים את אותו רכב, עובדים שעות נוספות ומתקדמים בעבודה – כי “כך מקובל”. בסופו של דבר, ההרגל החברתי לעיתים מנהל את הבחירות שלנו יותר משהיינו רוצים.
ההשפעה. על. חיי. היום. יום.
ולמה בכלל לשאול “למה” כשעושים ילדים. קודם כל, כי זו שאלה שמגרדת בלילות. מצד אחד אני אוהב ילדים מאוד; מצד שני, השנה הראשונה קשה להחריד. למען האמת, אני כמעט לא מתחבר בהתחלה – אני מרוט עצבים בגלל חוסר שינה, וזה יקר, ודורש אינסוף אנרגיה. ובכל זאת, החרטה היחידה שלי היא שעצרנו “רק” בחמישה – בדיעבד זו הייתה טעות. כלומר, האהבה עמוקה, אך המציאות תובענית. בנוסף, יש כאלה שמתחברים מיד, ואני לא – וזה בסדר. למרות זאת, רוב האנשים עושים ילדים פשוט כי “ככה כולם עושים”. לכן ההרגל החברתי מחליף לא פעם בחירה מודעת. בסופו של דבר, חשוב לעצור ולשאול למה – לא מתוך ציניות, אלא כדי לבחור באמת. ובאותה רוח, למה לטייל אחרי הצבא. אולי כי כולם עושים; לעומת זאת, אפשר גם לשאול מה מתאים לנו, ואז לפעול בהתאם.
ה”למה”. ככלי. נגד. תסריט. החתונה. הקבוע
זה סופר מפחיד, אך בעיניי אתה כבר מתאר מצב מתקדם – כזה שבו יש מודעות ובחירה. עם זאת, לרוב האנשים הדרך לשם ארוכה. מאז הילדות מחנכים בנות לחלום על רגע נסיכה: כולם סביבן, הכל מושלם, והקוסם מאחורי הקלעים מסדר הכל. כתוצאה מכך, הספרים שקראו והסרטים שראו מייצרים ציפייה קשיחה ליום אחד ומושלם. בפועל, היום הזה הופך לעיתים לסרט נע שבו כולם מפסידים: האורחים בלחץ, מביאים צ’קים שלא תמיד רצו, המשפחות בסטרס, והיחידים שמרוויחים הם הספקים. לכן לא הסכמתי שזה רק חוסר ידע; לדעתי, מדובר גם בחינוך תרבותי שמייצר דפוס. בסופו של דבר, שינוי קורה כששואלים למה – ואז מעצבים טקס שמרגיש נכון באמת.
חתונה
מה, אתם מתחתנים. אם אתם אוהבים וטוב לכם – לא חייבים. קודם כל, אני לא אומר את זה כדי לשכנע לא להתחתן, אלא כדי להזמין לשאלה אחת פשוטה: למה. למה אתה עושה את מה שאתה עושה. מכאן נפל לי האסימון סביב החופה. מצד אחד, בחופה המסורתית המבנה ברור – מי מדבר, מתי ואיך. מצד שני, חופה אלטרנטיבית או חופה חילונית נתפסות כפורמט פתוח יותר: מותר הכל, או אולי לא הכל, ועד כמה רחוק נכון ללכת. לכן, לפני שמחליטים, עוצרים ושואלים מה הערכים שלנו, מה חשוב לנו ומה מרגיש נכון. אם תבחרו להתחתן – מצוין; ואם תבחרו לחיות יחד בלי טקס – גם בסדר. בסופו של דבר, בחירה מודעת טובה יותר מכל “סרט רץ”, והיא זו שמייצרת טקס מדויק או זוגיות שלמה בלי טקס מיותר.
תהליך לקראת. החתונה.
זגב הטקס, הסיום יהיה מגניב במיוחד: נזמין רווק להניח את הכוס במקומי—מקווה שלא עשיתי ספוילר. זה קטע חדש ויפהפה. עם זאת, בתהליך שלי הדגש קודם כל על הזוג. לכן, המשימה הראשונה היא דייט זוגי בבית: סוגרים טלפונים על מצב טיסה בארון, מתיישבים עם משהו טעים לשתות או לנשנש, ולאחר מכן עונים על שאלון. אני “מוכר” את זה כ־45 דקות, אך בפועל זה נמשך כשעתיים־שלוש—ועכשיו כשפרסמנו, אכלתי אותה . ובכל זאת, לבסוף הם יוצאים מופתעים לגמרי, משום שבדייט הזה עולות תובנות עמוקות שמניעות שינוי אמיתי בטקס ובקשר.
מה מספרים
נכון, השאלון אולי לא נשמע “מדהים”, ובכל זאת הוא כלי שצריך אותו. אני יודע שהוא מחולל תהליכים עמוקים, ולפני השידור אפילו סיפרת על השינויים שאנשים עוברים בזכותו. ובכן, שאל את עצמך: כמה זוגות, לפני החתונה, באמת יושבים ומנסחים שלושה-ארבעה ערכים מרכזיים לבית. כמה מהם שואלים מה ישמור על הקשר הזוגי ומה עלול לפגוע בו. בנוסף, מהן הציפיות שלי מבן הזוג ומהן הציפיות שלי מבת הזוג. אז למה בכלל למלא שאלון. משום שאף אחד לא לימד אותנו את המיומנות הזו. לכן הכלי הפשוט הזה יוצר שפה משותפת, בהירות וגבולות – עוד לפני שמתחילים לתכנן את הטקס.
ההבדל
אני, כאדם חילוני, מודה שלעתים אני מביט על דתיים־לאומיים אחרת. מצד אחד אני רחוק מעולמם ואיני שותף לעמדותיהם; עם זאת, לפחות לימדו אותם בבני עקיבא לשבת ולדבר על ה“למה”. אמנם ה“למה” שלהם אינו ה“למה” שלי, אך זה פחות רלוונטי—העיקר שיש תרגול לשאלת המשמעות. לכן, פרדוקסלית, קל לי יותר לשוחח איתם מאשר עם הייטקיסטים מבריקים פי ארבע ממני. לעומת זאת, כשאין “למה”, קשה לנהל שיחה עמוקה: או שעושים מה שכולם עושים, או שרודפים טרנדים—נקנה את אותו רכב, ניכנס לביטקוין או לא. בסופו של דבר, בלי “למה” ברור, הרעש מנהל את הבחירות במקום הערכים
מחירים
המחיר של לא לשאול “למה” גבוה. בתחילה זה נראה שולי – עוד גימיק כמו בועות בבריכת הדגים הקטנה – ואני עף על זה. עם זאת, מיד אני נזכר במה שבאמת חשוב לי, למשל להיות עם הילד שלי בבית. כלומר, יש כאן עניין עמוק יותר, והוא מתחלק לשניים. אם לא שואלים “למה”, הכל חייב לעבוד בול 100% לפי התכנון; ואז דודה שמגיעה עצבנית או חברה שלובשת לבן – והחלום מתפוצץ. כתוצאה מכך אנחנו נשאבים לזוטות ומתעסקים בפרטים הקטנים במקום בעקרונות. לכן השאלה האמיתית היא האם חוסר ה“למה” מלווה אותנו בכל תחומי החיים. כפי שאמרת, זה בדיוק העניין – והוא משפיע גם על הטקס, גם על היחסים וגם על השקט הנפשי שלנו. בסופו של דבר, לעצור ולשאול “למה” מחזיר אותנו לעיקר.
חיים. אמיתיים
קודם כל, התשלום הכי כבד של חיים בלי “למה” הוא זה שחיים ליד החיים במקום בפנים. למשל, אצלך ההחלטה לעזוב הייטק לא עמדה לבדה – היא הצטרפה לעוד שורה של החלטות אמיצות. כלומר, בחרת לקחת את ה“גלולה האדומה” ולהביט למציאות בעיניים. לכן, לפני הדוגמאות, חשוב לומר: כשמבינים למה עושים מה שעושים, מתחיל סיפור חיים אחר.
לחיות כמו שרוצים
במקום “עזוב, סע לחו״ל”, עדיף להתחיל בשאלה פשוטה: למה. מרגע שמבינים את הסיבה, אפשר לבנות את עצמנו באופן עקבי. לפי הפסיכולוגיה החיובית, ככל שאנו בונים את עצמנו – כך האושר גדל. במילים אחרות, ללא “למה” ברור קשה להתקדם, ואילו עם “למה” אפשר לתכנן חיים שמתאימים לנו.
הבחנה
עם זאת, צריך להבחין בין שמחה רגעית לאושר יציב – זו הבחנה חשובה. לכן נשאל: למה אתה חוסך, למה אתה משקיע, ומה באמת הקטע שלך. בלי תשובה, אנשים עושים המון דברים שלא תורמים ל-being שלהם. בדומה לערב החתונה, לחץ ללא משמעות מייצר סטרס. ולעומת זאת, תהליך משמעותי יוצר זיכרון טוב ומשנה את החוויה.
התנדבות
בנוסף, במקום לרוץ אחרי סטטוס, אפשר לבחור במשמעות. למשל, להתנדב יחד במחנה ילדים או לבקר בבית חולים – לפעמים זה פי עשר משמעותי מחופשה אקזוטית. אך בלי “למה”, לא שואלים את השאלה הזו בכלל. אם כל המיקוד הוא “לצאת טוב בעיני אחרים”, הבחירה האמיתית נעלמת. לכן, רגע לפני שמזמינים מלון, עוצרים ושואלים מה באמת נכון לנו.
היעדר. ה”למה”. בתחום. המקצועי.
כשאין “למה”, אפילו זוגיות נפגעת. נכון, בבוקר שאחרי החתונה נשבעים בסעיפים יפים, אבל בפועל לא תמיד יודעים לענות לעצמנו על שאלות היסוד. מחקרים של גוטמן, למשל, מצביעים על יכולת ניבוי גבוהה לגירושין על סמך דפוסים בתקשורת. כלומר, התשובות קיימות – אבל אם אף אחד לא שואל, הן נשארות על המדף.
תהליכים
גם בבריאות הנפש רואים את זה. לעיתים, מול דיכאון קל, הפתרון המיידי הוא תרופות או הפניה. ובכל זאת, ראוי לשאול: האם יש גם צעדים התנהגותיים-חווייתיים שנמצאים בין חמשת המקדמים העיקריים להקלה. בעיני, לשלב טיפול מקצועי לצד תנועה, שגרה זוגית ושיחות עומק – זו דרך ששווה לבחון. שוב, זה מתחיל בשאלת ה“למה”.
נורמופתיה
שוב ושוב לא מחנכים אותנו לשאול את השאלות. כך מבזבזים את החיים החד-פעמיים על עבודה שלא אוהבים, ואז אומרים “אין ברירה”. ברור שיש אחריות, אך במקביל צריך תהליך. בלי עצירה, פשוט זורמים עם ה“נורמלי”, אף שהוא לא מתאים לנו.
רגע לעצור
כאן נכנסת “נורמופתיות” – פתולוגיה של נורמליות. כולם בחופשות זהות, עובדים כמו כולם, קונים כמו כולם – ואי שם אתה נעלם. לכן, לפני עוד “ריזורט”, שווה לעצור ולשאול: איפה אני בסיפור.
“לצאת. בשאלה”
גם בחגים זה כך. אצל חילונים רבים אין שפה לשאול “למה”; פשוט עושים לפי העדר: פסח = מצות, שבועות = גבינות. במקום זאת, בבית שלנו מפרקים כל חג: מה משמעותי לנו, מה נרצה לעשות, ואיך ליצור טקס קטן שמדבר את הערכים שלנו.
לתת מהלב
לכן, למשל, בפורים כל המשפחה מחלקת משלוחי מנות וגם פוגשת חולים או כוחות ביטחון. בפסח יש לנו הגדה אישית שמשלבת מסורת עם נופך עכשווי. בט׳ באב אנחנו עולים לרגל – כן, גם כחילונים. בעיני, המסורת וההיסטוריה גם שלי. לא צריך ייחוס כדי לשאול “למה” וליצור משמעות.
הכתובה. כעוגן. לימים. קשים.
גם בחתונה שלנו בנינו מסמך-מצפן. בחרנו כתובה אלטרנטיבית שנפתחת בשורות של לאה גולדברג ומפרטת ערכים ומחויבויות. מבחינתי, זו לא “עוד נייר” – זה העוגן לזמנים סוערים. כשזוכרים למה יצאנו לדרך, קל יותר לחזור ללב.
בחירה אישית
את טקס הכתובה עשינו אינטימי – רק אנחנו והמנחה. בערב שישי, בחווה קטנה בשרון, קיבלנו גם מעטפה עם הפתעה. זה רגע שלנו. אחר כך הלכנו כל אחד לדרכו עד החופה – רגע של שקט לפני הסערה.
לחיות. את. הזוגיות. ולא. להעביר. זמן.
מאז אני אומר לזוגות: כשיהיו ימים קשים – והם יבואו – הסתכלו על המסמך. הוא יזכיר בשביל מה הכל. ממליץ למסגר ולתלות בבית – גם יפה, וגם משמעותי. אגב, יש לי “דיל” עם זוגות: אני כותב תוכן על בסיס השאלון שהם ממלאים, והם מעצבים. כך הכתובה באמת שלהם.
טקס כאומנות
ש גם מקום לאמנות. פעם זוג חתם על כתובה בסגנון יפני – בחירה לא שגרתית שאני מת עליה. בכלל, אחרי שאמא שלי נפטרה עברתי טלטלה. הצגה אחת בצוותא תל אביב גרמה לי לבכות באמצע. שורה אחת על “העברתי את הזמן” נחתה לי בבטן. מאז אני שואל שוב ושוב: האם אני חי, או מעביר זמן.
“למה”. כבסיס. לאיכות. קשר. זוגי.
אני אוהב דאטה, ולכן שואל: מה באמת חשוב. כשזוגות מנסחים ערכים משותפים, וחוזרים לשאלות כמו “איך הבית שלנו ייראה” – האיכות משתנה. אין כאן סיסמאות; יש נתונים שמראים את הכוח של משמעות משותפת.
“למה”. ככלי. להצלת. יחסים.
כמעט כל זוג, בשלב כלשהו, אומר לעצמו “אולי טעינו”. דווקא אז, חזרה ל“למה” יכולה להציל. זה הבסיס של הכל. אגב, בדרך כלל אני מתראיין על מצוינות, עתידנות ואושר; כאן אנחנו נוגעים בליבה – וזה חשוב אפילו יותר.
טקסים
איך מיישמים יום-יום. באמצעות טקסים קטנים. למשל, שיחה שבועית ללא טלפונים, הליכה משותפת, או טקס קפה קבוע. טקסים כאלה מחזיקים זוגיות. ושוב, גם בצבא אנשים יודעים למה הם שם – המשמעות מחזיקה מאמץ.
“למה”. בחינוך. והמודל. הפרוסי.
כתבנו על עתיד החינוך והראינו כיצד שיטות מסוימות נולדו מתשובה לשאלת “למה”. לכן, כהורים, מותר לשאול: למה הילדה חייבת מסלול אחד ויחיד. יש גם מכינות, למידה פתוחה ואפשרויות היברידיות. זה לא נגד לימודים – זה בעד משמעות.
חינוך. אלטרנטיבי. ו”למה”. ההורים.
כתבנו על עתיד החינוך והראינו כיצד שיטות מסוימות נולדו מתשובה לשאלת “למה”. לכן, כהורים, מותר לשאול: למה הילדה חייבת מסלול אחד ויחיד. יש גם מכינות, למידה פתוחה ואפשרויות היברידיות. זה לא נגד לימודים – זה בעד משמעות.
הורים.
בסוף, שווה לדבר בבית. למה להישאר בבית הספר המסוים הזה, למה לגשת עכשיו לבגרות, ולמה לא לבחור מסלול אחר. השיחה עצמה כבר יוצרת אחריות ובשלות.
גדילה והתפתחות
ברור, שינוי אינו קל. אלו כאבי גדילה יומיומיים. ובכל זאת, מהרגע שמקבלים החלטה – קורה משהו מדהים. ממליץ לשמוע פודקאסטים, לקרוא ספרים, לשאול, לחקור ולעשות קורסים. שבו עם הילדים, הסבירו, ושאלו ביחד. ככה גדלים.
פרקטיקה
טיפ פרקטי לזוגות: ניהול קשר זוגי הוא ניהול. יש עומס ולחץ, במיוחד עם ילדים קטנים, ולכן קובעים זמן שיחה קבוע – 20 עד 30 דקות נטולות מסכים, פעם-פעמיים בשבוע. שואלים על הציפיות, על הלחצים, ועל מה ששימח השבוע. זה פשוט, אבל מציל מערכות יחסים.
משהו שונה
ולסיום, תודה. זה ראיון מסוג אחר, והאמת – חשוב לי במיוחד. כי מה שאני מנסה לעשות עם זוגות הוא לקחת אותם למסע של “למה”. בעיני, זה מסע מציל חיים. תודה על ההקשבה, על השאלות, ועל אותה דקה בכביש 4 שבה נפלו סימונים – וממשיכים יחד.
אז איך ממשיכים מכאן לטקס חופה אלטרנטיבי?
רוצים לגלות איך לתכנן טקס חופה אישי שמספר את הסיפור שלכם?
בקרו באתר CEREMONYOU.CO.IL, האזינו לפרק המלא, עקבו אחרי התכנים שלי באינסטגרם ביוטיוב, וקבלו השראה אמיתית לטקס שלכם.
- הפרק תומלל באמצעות כלי AI, יתכנו טעויות בתמלול
