היום שאחרי טקס החופה: איך טקס חופה חילוני משפיע על הזוגיות? | עורך טקס לחתונה, חתונה לא ברבנות ובסיס לדרך משותפת

בפרק הזה הפודקאסט “בלי חופה וקידושין”, נמרוד בז׳רנו בוחן את הרגע שלא מדברים עליו מספיק –היום שאחרי החופה. מה קורה כשנגמר השיא? ואיך חתונה חילונית, שנבנתה בליווי אישי, ממשיכה להדהד עמוק בזוגיות? זהו פרק שכל מי שמתכנן חתונה לא ברבנות חייב לשמוע – כי טקס, כשעושים אותו נכון, הוא רק ההתחלה.

איך טקס חופה חילוני יכול להשפיע על הקשר הזוגי אחרי החתונה?

טקס חופה חילוני שנכתב מתוך הקשבה ובחירה מודעת, יוצר חוויה זוגית עמוקה שנשארת גם אחרי האירוע. הוא מטמיע ערכים, נדרים וזיכרונות רגשיים שמשמשים עוגן בזוגיות. זהו תהליך רגשי, לא רק טקס, שמחזק את הקשר גם בימים שאחרי החגיגה.

תקציר הפרק

הפרק הזה הוא אחד מהאמיצים שבסדרה.  נמרוד מדבר על השלב הכי פחות מדובר בתכנון חתונה – היום שאחרי הטקס. הוא פונה לזוגות שבחרו ב־חתונה חילונית, ובמיוחד לאלו שביקשו חתונה לא במסגרת הרבנות, ומזמין להתבונן לעומק:
מה באמת קורה אחרי שהאורחים הולכים? אחרי שנאמרו הנדרים? אחרי שהמוזיקה נחלשת?

הוא מזכיר שהחופה, במיוחד כשהיא טקס חופה חילוני שנבנה בליווי אישי, היא לא רק רגע שיא, אלא רגע יסוד.  הוא משתף בזוגות שגילו שהכתובה שכתבו, או מילה שנאמרה בטקס, הפכו לעוגן של קשר עמוק.

נמרוד מדבר על הליווי שהוא מעניק כ־עורך טקס לחתונה  ליווי שממשיך מעבר לרגע החופה.  בתהליך הזה, בני הזוג לומדים להקשיב, לדבר, לעצור.  ולא רק לנסח את הטקס – אלא לנסח את עצמם כזוג.

בפרק תמצאו:

• דימוי מקסים של זרעים שנזרעים בטקס – ונובטים אחר כך בזוגיות.

• הסבר על תחושת השקט שאחרי האירוע.

• תובנות על איך להפוך טקס לחוויה זוגית מתמשכת.

תמלול הפרק

טקס כחוויה ותהליך

נדבר בחופשיות על כל מה שקורה לאורך כל הדרך הזו. כי טקס הוא לא מטרה, הוא רק תוצאה של תהליך. אולי זו ההזדמנות הטובה ביותר לעצור לרגע אחד עכשיו. לדבר יחד על זוגיות, על ערכים, ועל כל החלומות שלכם. כך תבנו את החופה שמתאימה בדיוק לכם. אז בואו נתחיל. ברוכים הבאים לפרק נוסף של “בלי חופה וקידושין”, אני נמרוד בג’רנו. וואו, אנחנו כבר הגענו לפרק הרביעי בסדרה. איזה כיף. היום ארצה לדבר על נושא שלא שואלים עליו לעיתים קרובות. לא כותבים עליו מספיק, וגם לא מתכוננים אליו כראוי. מה קורה ביום שאחרי החופה? אחרי שהאירוע הגדול נגמר? סגרנו את המקום, הלכנו להירגע מכל הטירוף המטורף. אחרי השיא, אחרי מחיאות הכפיים, כשההתרגשות קצת ירדה. מה הקשר בין הטקס שבניתם ומה שקורה אחריו? כשבני הזוג נפגשים שוב, ממש אחרי שהעורכים כבר הלכו? מה בעצם נשאר שם עם בני הזוג, אחרי שהטקס נגמר?

טקס רגשי ולא משימה

קודם כל, צריך לזכור, טקס הוא חוויה רגשית ולא משימה. הוא יכול להוות עוד סעיף ברשימת המטלות של החתונה. אבל הוא לא רק משימה טכנית. הוא פתקה שאפשר לצאת. לפעמים קיימת פריזמה, שרואה את הטקס כמטלה ברשימה. “צריך לתקתק את זה”, או “צריך כבר לעבור את זה”. זו הגישה לפעמים, ואני מבין למה. יש כל כך הרבה. דברים לדאוג להם לקראת החתונה, שזה לא בראש מעיינינו. אנחנו אומרים, “אוקיי, בסדר, נעשה את הטקס ויהיו ברכות”. יהיה ככה וככה ויהיה סבב קצר. אבל בעצם. הטקס הוא לא רק “אייטם” ברשימת ההפקה של החתונה. הוא סף רגשי חשוב. והוא לא סף רגשי רק של הזוג. גם של המשפחות. הוא גם סף רגשי משמעותי עבור האורחים. ישנם כמה מעגלים של אורחים בחתונה המתקרבת. קודם כל, הקרובים ביותר: חברים קרובים, משפחה הכי קרובה. הם עומדים ממש קרוב מאוד לחופה. הם מרגישים הכל.

מעגלי אורחים ומשמעות החופה

יש חברים ומשפחה טיפה יותר רחוקים במעגל הבא. בסוף, יש משפחה וחברים רחוקים יותר, במעגל החיצוני. הוא סף רגשי לכל אחד ואחד מהם. מי שקרוב מתרגש. הוא חווה את הזוגיות לאורך הדרך. ככל שמעגלי הקרבה מתרחקים. אז יש סף רגשי שונה, אבל הוא עדיין קיים בלב. כי בסופו של דבר, חופה היא אירוע מאוד מרגש. צריך להסתכל על זה כך, שזו בעצם חוויה. חוויה רגשית עמוקה, כל הטקס, ולא רק משימה טכנית. זהו סף רגשי משמעותי, המהווה איזשהו ציון דרך בחיים. זה לא אומר שנסגרה תקופה מסוימת ומתחילה תקופה אחרת. זה ממש שער שדרכו עוברים מתקופה אחת לאחרת בחיי הזוג. אבל זה לא סיום מוחלט והתחלה חדשה לגמרי. זהו נדבך נוסף. זוהי אבן דרך במסע הזוגי הארוך שהם עוברים יחד. הרגע הזה מתחת לחופה, אם הוא מדויק ואישי וייחודי. הוא אינו מתפוגג גם כשנגמר הערב הגדול של החתונה.

הטקס כמצפן ליום שאחרי

הוא נכנס עמוק ללב, הוא נכנס גם לתודעה של בני הזוג. הוא גם מסמן מעין מצפן ברור, שרוצים ללכת איתו. לאורך הדרך בתהליך, מתעסקים הרבה ב”למה” הגדול ובחזון. ומה זה מסמל עבורנו. שהטקס לא רק תוצאה של תהליך. הוא גם תמצית מזוקקת של התהליך כולו. הוא ממש הזיכוך היפה של תהליך שלם וארוך שעברו. ברגע שלוקחים את התהליך הזה, ומסתכלים גם על היום שאחרי. אז הוא מזין אותנו מאוד. זה כמו דלק שמלווה אותנו. ממשיך איתנו גם הלאה בחיים. כי ביום שאחרי קורה משהו. משהו שהוא מאוד עדין ולא מדובר מספיק. הרי אחרי החתונה. ממש מרחפים על ענן לתקופה מסוימת וזה מדהים וכיף. גם אני חוויתי את זה אישית. לאט לאט המציאות חוזרת. ואז נוחתת שאלה: אוקיי, מה קורה עכשיו? פתאום אין את ההסחות דעת שהיו, אין עבודה בקצב מהיר. אין אקסלים, אין ישיבות לו”ז, אין סגירות, אין תיאומים.

הריק שאחרי החתונה והזהות החדשה

אפשר לומר שנוצר איזשהו ריק פתאומי בחיי הזוג. אפילו הארנונה היא אותה ארנונה, והכלים הם אותם כלים. כל האנרגיה שהייתה מופנית כל הזמן החוצה, משתנה. כי מאוד התעסקנו כל הזמן בדברים חיצוניים, ופתאום מופנית פנימה. כי נוצר איזשהו חלל. ואז לפעמים הריק הזה עלול להיות. הריק הזה יכול להיות טיפה מבלבל מאוד עבור בני הזוג. הרגע הזה של הריק, שבו אנחנו שואלים: “אוקיי, אז מה עכשיו”? התחתנו. אחלה. אנחנו נשואים. נו, מה השתנה עכשיו? הסוד הוא: שום דבר לא משתנה. מה שמשתנה זה רק אנחנו. בתוך התפיסה שלנו, ובמי שאנחנו כזוג, וקצת ברגע הזה. הרגע הזה שהוא אחרי החתונה. זו למעשה הזמנה פנימית. הזמנה לפגוש את עצמנו כזוג, מחדש, ביום יום. כי עברנו תהליך מסוים, שמגיע ממש לשיא רגשי עצום. ואז באמת חוזרים לחיים אחרים. אמרנו נדרים לדוגמה. אבל אנחנו לא חוזרים עליהם. למה שלא נחזור עליהם?

נדרים כעוגן וסיפור הזוגיות

נטלה אותם, ממש נגיד את הדברים שאמרנו בנדרים. כי הם היו דברים של אהבה שראוי שיישמרו כל הזמן. או פתאום מתפוגגת מחשבה. איך אמרנו שם נרגשים? אבל לא הספקנו להכיל באמת מה הטקס עשה לנו. כי גם אחרי החתונה יש עוד משימות שצריך לעשות. כי נולד משהו חדש שצריך לפענח אותו וללמוד אותו. בעצם יש זהות זוגית חדשה שנולדה עבור בני הזוג. גם בהגדרה הזאת פתאום של נשואים, או כל טייטל אחר. הוא אוטומטית משנה משהו אצלנו, גם בזהות הפנימית. אבל גם מחשבתית וגם תודעתית הוא משנה משהו עמוק. כי פתאום אנחנו כבר לא מי שהיינו לפני, אנחנו אחרים. יש לנו סמן סטטוס חדש, ויש מצב שהוא גם על האצבע. פתאום יש את טבעת הנישואין, זה ממש גם ניכר לעין. החופה נגמרה, החתונה נגמרה, אבל משהו עוצמתי מאוד מתחיל. ואז השאלה היא, האם אנחנו רוצים לשקוע בזה לרגע?

תיעוד התהליך ובחירה עצמית

או שאנחנו רוצים לרוץ הלאה מיד? כי אם נבחר לשקוע. אז ניזכר ב”למה”, בחזון הזוגי המשותף שלנו כזוג. ביחודיות שלנו, בדברים שאמרנו מתחת לחופה בכוונה מלאה. אלה דברים של אהבה עמוקה. ואני אומר לכם אישית. אני שמעתי עשרות רבות של נדרים, והם מילים של אהבה. מילים שבאמת יוצאות ישר מהלב שלכם. עשרות כתובות ראיתי, וזה מילים של אהבה אמיתית. זה ה”אני מאמין” של הבית, אז למה לא להיזכר בו? לצורך העניין, או בתהליך, ברגעים יפים שהיו ביחד. או בפגישות מסוימות, או אנקדוטות מעניינות שעלו בתהליך. זה מהמם בעיניי, כי בסוף זה גם נשאר מהתהליך עצמו. ולא רק מהטקס שהתרחש. איתי לאורך כל הדרך הזו. אני מתעד את התהליך בתוך תיקיית דרייב מיוחדת. ואז הכל נמצא שם. הנדרים שלכם, הכתובה המיוחדת. הברכות שנאמרו, הטקסטים שנכתבו, ההערות והדגשים שעלו.

כלי הקשבה וביטחון עצמי

הערות מכל פגישה ופגישה. אלה לא רק טקסטים יבשים. כי כשעופרים אותם, אנחנו מבינים שזה איזשהו עוגן זוגי. זו בעצם כתיבה על דף, תמצית הזוגיות שלכם במדויק. ממש זיכרונות שנאמרו בלב פתוח, ושמנו אותם על הדף. והם ילוו אותנו הלאה, כי בסוף התיקייה לא הולכת לשום מקום. רק צריך להקליק ולפתוח אותה בקלות מכל מקום. וכשזה נבנה נכון, בתהליך מדויק ונכון, ביום שאחרי. זה עוגן זוגי לחזור אליו, ולקרוא ולהיזכר בדברים האלו. במצפן שמוביל אותנו, בחזון, ב”למה” העמוק שלנו. בסיבה שבחרנו לעשות את כל זה מתוך אהבה גדולה. ומתוך הרגש העמוק שיש לנו באמת בלב. וזה מטורף בעיניי, זה מדהים בעיניי. זה כיף לחזור. לחזור לדבר הזה וממש לשאוב משם כוחות והשראה. כמו בניווט, כשפעמים מתבלבלים, אומרים לחזור לנקודה האחרונה. נקודה שידעת בה בדיוק היכן אתה נמצא במדויק.

התהליך משנה את התפיסה הזוגית

ממש ככה. כי מהתהליך, גם אם חוזרים מאותה נקודה. אז נוצרה איזושהי מיומנות מיוחדת של הקשבה עמוקה. עכשיו במהלך הליווי, פתאום מתעורר שיח אחר ושונה. לא מאוד שונה ממה שקיים ביום יום שלכם. אבל הוא כן אחר. לומדים, לא יודע אם לומדים. אבל פתאום מתחילים לדבר אחרת לחלוטין. כי הרי זה ברור למה רוצים להתחתן מתוך אהבה גדולה. אבל פתאום מתחילים לרדת לעוד רבדים, השיח הופך אחר. טיפה יותר שואלים ולפעמים טיפה יותר שותקים מתוך הקשבה. ולפעמים טיפה יותר מכילים ומסכימים עם הדברים הנאמרים. וגם מבינים למה, ומכירים עוד צדדים בבני הזוג שלכם. ופתאום מתאהבים אפילו יותר. עכשיו, זה לא קורס זוגיות. זו איזושהי דינמיקה זוגית מאוד רגישה ומאוד עדינה. שהיא אוסף של כלים שימושיים שאפשר ללכת איתם. כלים ליום שאחרי החופה. כי השיח וכל הדרך.

הטבעת כמצפן זוגי והתשתית הערכית

וכל הדברים שנאמרו והצורה שבה הם נאמרו בחתונה. בסופו של דבר הם מפתח אדיר ליום שאחרי החופה. כדי להיזכר בדברים הגדולים, בללכת איתם הלאה בחיים. כי אם אנחנו הולכים איתם, אז מהתהליך נשאר לנו. נשאר לנו הביטחון הפנימי של מי אנחנו כזוג. הזוגות שעוברים את התהליך הזה, הם יודעים לומר זאת. זוגות שעוברים תהליך מעמיק, כזה אמיתי וייחודי להם. אז אפשר לומר שזה פשוט לא רק לבחור טקס יפה. זה ממש לבחור את עצמנו, זה לשים את עצמנו במרכז. בתוך התהליך הזה, שבתוך תהליך החופה אנחנו במרכז. בסדר? בואו נשים את הדברים החשובים על השולחן עכשיו. אבל בתוך כל ההכנות הרבות לחתונה אנחנו לא שמים. לא שמים את עצמנו במרכז. אנחנו מסתכלים על מה יאכלו. ומה ישמעו האורחים, ומה יחלקו ברחבה הגדולה. איזה קישוטים נשים ואיך יסתכלו על העיצוב שלנו.

ההתמסרות לרגע והבחירה היומיומית

והתהליך הזה נותן הרבה ביטחון להיות מי שאנחנו באמת. כי הוא גורם לנו להסתכל פנימה על עצמנו לבחור. לבחור בעצמנו את עצמנו מחדש. עכשיו, כשאנחנו בוחרים. בוחרים בעצמנו פעם אחת, והיא כל כך עוצמתית בחיים. קל יותר לבחור בנו שוב ושוב, גם בשגרת היומיום. כי זה איזשהו כלי לבחור בעצמנו כל פעם מחדש. ולא רק להסתכל החוצה, אלא גם להסתכל פנימה לעומק. לדבר ולשאול, ולחזור לאותו עוגן חשוב שהוא אנחנו. עוגן שמבטא אותנו, שמספר את סיפורנו הייחודי. כי הטקס הוא באמת רק תירוץ לדבר על הדבר האמיתי. על הדבר הכל כך יפה הזה, על הבחירה היומיומית. בחירה שנובעת מאהבה אדירה ועצומה בתוך הקשר הזוגי. כל יום אנחנו בוחרים מחדש בקשר מתוך אהבה גדולה. והתהליך, ומה שנשאר ממנו, מזכיר לנו כל יום. מזכיר את הבחירה שלנו, את ה”למה”, את המשמעות העמוקה.

השתנות פנימית לאחר החופה

את הייחודיות, את הדברים היפים שאמרנו מתחת לחופה. וזה מטורף. אחרי הטקס, כשהשיא יורד וההתרגשות שוככת. כשבאמת החיים חוזרים למסלול הרגיל שלהם לגמרי. ההשתנות ומה שקורה הוא תהליך פנימי עמוק. דרך אגב, אני מנסה לפצח אותו ממש בזמן שאני אומר. ממש בזמן שאני אומר את המילים האלו כעת. משהו קורה, וגם אנחנו יודעים להעיד שמשהו קרה אצלנו. וכל זוג מתאר את זה בצורה קצת שונה לגמרי. אבל יש ממש איזשהו קו שאפשר ללכת איתו ולזהות. שגם אנחנו נעיד את זה על עצמנו ועל הזוגיות שלי. שמשהו השתנה שם. היא באמת אפשר להסתכל על זה. כמו פילטר ששמנו על העיניים, ופתאום העולם נראה שונה. הוא נראה טיפה אחרת. חלק מהזוגות מופתעים מכך מאוד. פתאום ההתמסרות הגדולה לרגע הזה, לרגע החופה. שההכנות לחופה היו גם הכנות בתוך החתונה עצמה.

הכתובה והנדרים כמצפן זוגי

וזה עוד חלק מזה. באמת זה מצבור של משימות. ופתאום כשהם מסתכלים לאחור, הם מבינים כמה הם התמסרו. הם התמסרו לרגע החופה, וגם לתהליך כולו. כי הם לא רק עברו את החופה, הם עברו דרך שלמה. והדרך הזו נשארה איתם בלבם, לתמיד בחיים. היא נשארה איתם בזה שאולי הם יסגרו את הכתובה. והם יסתכלו עליה שוב ושוב בביתם. היא נשארה איתם. הדרך הזאת נשארה איתם. כי פתאום שיח שהתחילו בעבר. השיח הזה המשיך גם ביום שאחרי, באופן טבעי. והיא נשארה איתם כי היא פתחה הרבה שיח של אהבה. ועומקים חדשים שפתאום מדברים על הבית העתידי ואיך יראה. ובכלל, המילים שנאמרו, הנדרים שלכם, הכתובה שלכם. או אפילו מילה אחת שנאמרה בטקס, הם הופכים למצפן זוגי. כי הכתובה, ובגלל שאני לא עושה כתובה מסורתית כמו כולם. היא כמו מסמך ערכי יסוד, או מסמך ה”אני מאמין” של הבית.

מילים מהלב ומערכת יחסים עמוקה

כל ההבטחות ואיך שרואים את הבית העתידי והערכים שלכם. הכל מרוכז למסמך אחד. והנדרים, הם מילים של אהבה. סתם כטיפ: אני אף פעם לא עורך נדרים של זוגות. אני יכול לעזור בניסוח, אני יכול לסדר פסקאות בטקסט. אבל אני לא עורך את התוכן. אלה מילים שנאמרו מהלב. ולי אין שום זכות לערוך מילים שיצאו ככה מהלב. אז הנדרים הם מילים של אהבה. כי אנחנו מספרים. באותו רגע למה אנחנו כל כך אוהבים את האדם שמולנו. למה בחרנו בו מכל האנשים. זו הבחירה היומיומית שלנו. ממאה דברים קטנים ועד הדברים הגדולים ביותר בחיים. ואפילו מילים שנאמרו בטקס, יכולות להיות משמעותיות. בין אם זה בלספר על הזוג, או על אנקדוטות מצחיקות. או ברכה מיוחדת, או אפילו משפט הענקת טבעת מרגש. ולהגיד שאני בוחר יום יום בשותף ובשותפה שמולי. מתוך אהבה וכבוד עמוקים. אני באמת מתכוון לזה.

הטבעת כזיכרון ותשתית לעתיד

והטבעת מזכירה לנו את זה כל יום, כל יום, כל הזמן. וכל מילה נולדה מתוכם, בנדרים, בכתובה, בברכות שלכם. ואז כשהמילים נולדות מתוכנו, הן מלוות אותנו תמיד. גם ביום שאחרי. ואי אפשר להתחמק מזה, הן פשוט שם. לפעמים במודע, לפעמים לא במודע, אבל הן נשארות שם. והן ממש מצפן זוגי. גם בתוך המצפן הזה לפעמים. לא שמים לב אליו מיד. זאת אומרת, לא תמיד שמים לב. אבל משהו בהתנהלות הזוגית משתנה טיפה באופן טבעי. מדברים אחרת, מדברים יותר עמוק, יותר רגיש ועדין. מדברים על דברים שלא דיברו בעבר. אולי מסתכלים. מסתכלים אפילו על עתיד יותר רחוק, ממש על הבית העתידי. ובעיקר מסתכלים על בן או בת הזוג עם תחושת עומק. עם איזושהי תחושת בחירה מודעת, עם איזה תחושה אמיתית. שהמילים שלי יצאו אל אוויר העולם, נאמרו מול כולם. באמת, וכל מה שיצא לי מהלב וכולם שמעו את זה.

הטקס כנטיעת זרעים וחידוש נדרים

זה ה”אני מאמין” שלי שאני הולך איתו בחיים. זה ה”למה” שלי, זו הסיבה הגדולה לכל הדברים. והמילים האלו הן משענת תומכת. בפעם הבאה שיבוא אתגר. הם יודעים על מה להישען. וכשאנחנו מסתכלים על היום שאחרי. אז כל התהליך הזה, לקראת החופה, יש לו רובד עמוק. הוא למעשה נועד להניח תשתית ערכית ליום שאחרי. עכשיו זה לא שלא מדברים על היום שאחרי, מדברים עליו. אבל בתוך החופה, בתוך הזמן וההזדמנויות הייחודיות. יש זמן לדבר על המון המון המון דברים שקשורים. קשורים לזה במילים שנאמרו, בכתובה המיוחדת. כי לא תמיד מדברים על מה נבטיח ומה ערכי הבית. ולא אומרים תמיד את הדברים הקטנים היומיומיים. הדברים שגורמים להתאהב שוב ושוב ושוב ושוב ושוב. ואז יש על מה להישען, כי אני זוכר במה אני מתאהב. ובוחר כל יום. ומה אבני היסוד שלנו ומה הערכים?

הטקס כזיכרון חוויתי וקסם התהליך

ובכלל, איך אנחנו רואים את העתיד המשותף שלנו כזוג? וזה איזשהו זיכרון חוויתי משותף, שמזכיר את ה”למה”. מזכיר את ה”למה” ואת ה”ביחד” החזק שלנו. כי כשנוכחים באמת בתוך הטקס ובתוך התהליך כולו. הוא לא נעלם, הוא ממש נטמע בתוכנו וממשיכים איתו. ממש אחרת ביום שאחרי. ומה שהופך להיות חלק אינטגרלי. ואז מה שקורה ביום שאחרי, זה שכל התהליך הזה. הופך ממש לנדבך חיוני וחשוב בזוגיות המתפתחת. כי החיבור לתהליך הוא בעצם הקסם שקורה איתי בליווי. כי אם אני חושב על זה, כל מילה לאורך הדרך כולה. בכל התהליך וגם בטקס עצמו, זה כמו לשתול זרע קטן. ובאותו רגע זה נראה סמלי מאוד, זה נראה תיקסי. זה נראה קטן אולי, אולי דברים שאנחנו אומרים ביום יום. אבל זה נשתל בקרקע נכונה, בקרקע של אהבה ושל כנות. בקרקע של בחירה הדדית. ואז הוא מצמיח שיחה חדשה.

טקס חידוש נדרים והבטחות משודרגות

הוא מצמיח אמון הדדי, בחירה מחודשת בכל יום. הוא מצמיח זיכרון משותף של “למה אנחנו עושים את זה”. “איזה כיף שאנחנו עושים את זה”. ויש זוגות שחוזרים. חוזרים לנדרים ועושים גם טקסי חידוש נדרים מרגשים. כי ההבטחות הם אותן הבטחות, אבל הן השתדרגו עם הזמן. כי החיים שלנו השתנו, אז הנדרים שלנו מהחתונה הם הבסיס. אבל הוספנו להם עוד מלא דברים לאורך השנים הרבות. זה היום שאחרי. ויש כאלו שתולים את הכתובה בסלון הבית. ממש שהיא תהיה שמה, ותזכיר להם את הערכים שלהם. כל יום, ואת ה”למה” שלהם, ואת ה”אני מאמין” שלהם. ואת האיך הם רואים את העתיד שלהם, וזה נמצא שם תמיד. ויש כאלה שפשוט זוכרים את משפט הטבעת שלהם. כי במשפט הטבעת קודם כל, אי אפשר להתחמק מהטבעת. היא נמצאת על האצבע כל יום, אז היא מזכירה לנו הכל. היא גם מזכירה לסביבה על הסטטוס הזוגי החדש.

הטקס כנקודת התחלה ויופי התהליך

אבל חוץ מזה שהיא מזכירה לסביבה, המשפט שאמרנו. הוא הסיבה שאנחנו בוחרים במי שעומד מולנו כעת. ולמה אנחנו בוחרים בו, ואיך אנחנו בוחרים בו כל יום. כשותפים לחיים, כאהובים, כחברים קרובים, כחברי נפש. באמת יש המון המון המון דימויים וביטויים שאפשר לעשות. ואז זה הופך להיות עוד חלק מהמצפן שמלווה אותנו. מלווה אותנו בתוך הזוגיות המתמשכת. אני חושב שאם יש. דבר אחד שאני רוצה שתזכרו מהפרק הזה באופן מיוחד. זה את זה: הטקס הוא לא סוף פרק אחד והתחלה של אחר. הוא התחלה. אפשר להסתכל עליו כמו שער חדש. או כמו ציון דרך משמעותי שעוברים אותו ביחד. ולכן הוא לא סוף. הוא רק עוד תחנת מעבר בתוך. הדבר הארוך והמופלא הזה שנקרא זוגיות אמתית. הוא פשוט התחלה של מה שקורה אחריו, של היום שאחרי. ותנו לעצמכם את הזכות לבנות טקס שהוא לא רק מעניין.

הזמנה להשתנות ולהתעמק

לא מעניין רק לאורחים. באמת, כי בתהליך נכון מאוד. הטקס שייבנה יהיה באמת מאוד ייחודי, והוא יהיה אותנטי. והוא באמת יהיה מאוד שלכם. והוא גם יהיה מעניין. הטקס צריך להיות משמעותי לכם באופן אישי ועמוק. הוא צריך להיות מעניין לכם, ייחודי לכם, אותנטי לכם. מדויק לכם. זה מה שהוא צריך להיות טקס שלכם. לא טקס שזכרתם רק כי הוא היה יפה במיוחד. כי הטקס יהיה יפה, זה אין לי ספק בכלל. אלא שאתם זוכרים אותו כי הוא היה שלכם, מכל הלב. באמת כי המילים שם היו המילים שלכם באופן אישי. והברכות היו הברכות שלכם. הכתובה שם הייתה הכתובה. הכתובה שלכם. והמבנה שלו היה המבנה שלכם לחלוטין. והוא שיקף את המשמעות ואת ה”למה” בכלל לטקס הזה. את הייחודיות הזוגית שלכם, ואת הסיבה שבחרתם לעשות זאת. ושהוא יהיה זיקוק, זיקוק של כל התהליך שעשיתם יחד.

לשרת את הזוג בעתיד

כי כמו שאמרתי, הוא תמצית של תהליך מאוד עמוק. והוא רק התחלה, התחלה של היום שאחרי הטקס. ששוב, חבר’ה, הארנונה לא משתנה, והכלים הם אותם כלים. אבל אנחנו משתנים, וזה גם לתת לעצמנו זמן חשוב. זמן בתוך הדבר הזה שנקרא התהליך לחופה בכלל. וגם החופה עצמה. גם להשתנות וגם ליהנות מהרגע. ולחשוב גם על היום שאחרי, כי הוא שותל זרעים קטנים. ממש להניח תשתית ערכית חזקה מאוד ליום שאחרי. ואני חושב שזה היופי בתהליך שלי, שהוא לא מסתכל. לא מסתכל רק על העכשיו. הוא מסתכל גם על העתיד. וכל מה שנבנה, המטרה שלו זה לשרת גם את הזוג בעתיד. בעוד חמש שנים, בעוד עשר שנים, וגם הרבה אחר כך. וכשיפתחו את סרטון החתונה וכשעשו חתונת כסף וזהב. הם יזכרו בזה, בבסיס החזק שממנו הכל התחיל. אז אני רוצה לומר לכם תודה, ולומר לכם שאם אתם.

הזדמנות להתבוננות קדימה

בדרך לחופה ומתכוננים וכבר באמצע תהליך עמוק. איזה כיף לכם, כי יש לכם הזדמנות מיוחדת ונדירה. להסתכל לא רק על העכשיו, אלא גם על העתיד הרחוק. ועל מה שיקרה שם, וליהנות מזה בכל רגע. תזכרו רגע, תסתכלו קדימה גם ליום שאחרי החתונה. ותדמיינו איזה טקס היה משאיר בכם את החותם הכי חזק. חותם שתרצו להיזכר בו שוב ושוב ושוב ושוב ושוב. גם כמצפן מנחה, אבל גם כנדבך שיוסיף רבדים רבים. רבדים עמוקים מאוד לתוך הזוגיות המתפתחת שלכם. ואם הפרק הזה נגע בכם, אני ממש אשמח שתשתפו. תשתפו אותו עם זוג שחושב על הטקס שלו עכשיו. ושוב, לומר לכם תודה רבה ככה שהקשבתם במיוחד. אנחנו נמשיך לדבר על הרבה נושאים מאוד מגניבים נוספים. ונצלול עמוק לתוך הטקס עצמו, ולתוך הפרקטיקה המעשית. ולתוך הנדרים שלכם. ובפרק הבא אנחנו נעסוק בנושא.

סיום והערכה למאזינים

בנושא מאוד מאוד מעניין. אז אני ממליץ להקשיב לכם. ואני רוצה לומר לכם תודה רבה. תודה שהייתם איתי כאן. תודה שהקשבתם לכל הפרק. זה פרק של “בלי חופה וקידושין”. “החופה שלכם בדרך שלכם”. ואני ממש שמח שהייתם. שהייתם פה איתי לאורך כל הדרך. אני רוצה להודות לכם. להודות לכם שהקשבתם לי. אני לא לוקח את זה כמובן מאליו.

היום שאחרי החופה – סיכום : 

האזינו לפרקים נוספים בפודקאסט בלי חופה וקידושין, הצטרפו לקהילה באינסטגרם, הירשמו לערוץ היוטיוב, ובקרו באתר www.ceremonyou.co.il
ניפגש בפרק הבא

* הפרק תומלל בידי כלי AI, ייתכנו טעויות בתמלול.